כמה זיכרונות חקוקים במוחי,

וכמה רגשות יש בתוכי,

בחדר אחד,שתי מיטות,

אני ואתה, מיימי ינוקות.

 

אתה הבוגר,העקשן והרציני,

אני הקטן,המצחיק החנפני,

אתה מחושל,לא מראה לכולם,

אני הרגשן- שידע העולם.

 

אתה זוכר את כל הריבים הקטנים?

אתה זוכר כמה מכות אחד לשני?

אתה זוכר שהרמתי את השטיח איתך?

אתה זוכר שבמריבות אמא תיווכה?

 

אתה זוכר שאמרת ששח-מט זה לא ספורט?

אתה זוכר שאמרתי שבאתלטיקה אתה חמור?

אתה יודע כמה זמן היינו יכולים לחסוך,

אם רק היינו יודעים להקשיב ולהתפוגג בנוף?

 

אתה זוכר שקיללנו אחד את השני?
אתה זוכר שהיינו טיפשים וקטנים?
ושנינו רצינו להתעשר וגם להיות מפורסמים,

אתה זוכר שקנית לעצמך בערך 4 בשמים?

אני זוכר שפעם החלפנו מיטות,

אני זוכר כשבבית-ספר הייתי הולך מכות,

אתה זוכר שבאת והגנת מכולם?

אתה זוכר שגם אם רבנו-תמיד היית שם?

 

אתה זוכר, שפעם עוד צחקתי על המשקפיים,

אני זוכר שכל יום התנגשנו לפחות פעמיים,

אתה זוכר שלא היינו אומרים מזל טוב בימיי-הולדת?

אתה זוכר שאהבנו אחד על השני לרדת?

 

ואתה זוכר, את הריב הגדול בינינו?
חודשים שלא החלפנו מילה ,שנינו,

אני מצטער על כל מה שעשיתי לך,

אתה אחי, תמיד אוהב אותך.

 

אתה יודע,עכשיו שאנחנו במצב שונה לגמריי,

אני נזכר בהכל,וזה היה כ"כ שונה,

יש לך משפחה,ושנינו גדלים עם השניות,

וכמה דברים אחרים היו יכולים להיות.

 

כמה נוסטלגיה נוזלת ממני לפתע,

נזכרתי בך, אוי איזה קטע,

חכה שאמא ואבא ישמעו על זה,

נראה לי הם לא יאמינו לזה.

 

אחי בדם,

אחי האהוב,

הלוואי שלא,

נריב יותר שוב.

 

מוקדש למיכאל מילמן.

אחי:)