חֵירוּת

חֵירוּת

כְּשֶׁהָרוּחַ
רָפָה אוֹ גּוֹעֶשֶׁת
מְשַׁנָּה לְעִתִּים כִּוּוּנִים,
אֲנִי מַמְרִיאָה מִנֶּגֶד
כְּנָפַי יְגֵעוֹת מֻטַּת
וְאַנְחַת מַשָּׁקַן נוֹאֶשֶׁת.
בְּצָמוּד לַגֶּשֶׁר הָאֲנָחוֹת
מִתְעוֹרְרִים דּוֹרְסֵי מְאוּרוֹת
(סְפוּגֵי תּוֹלֵעָה)
לִרְמֹס עַד תֹּם
עַד תֹּם.
בְּכֹחוֹת אַחֲרוֹנִים אוֹסֶפֶת
בִּדְלֵי תִּקְווֹת חֲבוּיִים
בְּנַחֲלַת כִּסּוּפַי עוֹרֶגֶת,
עַל חֵרוּתִי
נֶאֱבֶקֶת
מַמְשִׁיכָה לְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹר.