כל שני למאי בשנותיה האחרונות,הייתי נוטל את אמי

לקפה עידית לאכל עוגת פירות יער.ואספרסו גם.

בוילנה פירות היער היו אמיתיים,כך נוהגת היתה

לומר אגב שליחת מבט חטוף

בעצמה,דרך אותה מראה

קטנה ונסתרת שדרכה-

ביקרה את כל העולם,

וגם את עצמה.

יכול היה להיות יומה של אמא

היום,יומולדת מר כזקנתה

שכה שנאה,

אשה יפה-

 שכל חייה נכתשו בתלאות וגעגוע

לאותם אלה שהיו ואינם.

ואני מתבונן בשמש החיוורת

מעל שמי תל אביב ,ואמא

במרומים,או איפה שלא תהיה-

 מנגבת את האדום משפתיה

ופונה לספל הקפה הבא.

אשה יפה אמא שלי.אשה יפה.