לכבודם של האנשים היקרים שלא שומעים קולם.

והם צועדים בשבילי החיים,

כמתים מהלכים הם.

מוקפים אנשים

אוהבים ותומכים,

אך אינם מרגישים דבר...

רק את לייל הקרב 

הנורא ההוא...

רק את פני החבר,

פעור עיניים,

שאין בו חיים.

רק את ריח הדם

ועשן הקרב

ומאז הכל נדם.

יום ולילה מוצפים

בחידלון החיים

ואין מוצא.

איתכם ובשבילכם כאן אנחנו.