אֲנָשִׁים מִתְחַבְּרִים אֶל הַשִּׁירִים שֶׁל פַּעַם

כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת הֶעָבָר,

צְלִילֵי הַדְּבָרִים

שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּרְגָעִים לֹא שְׁפוּיִים-

שֶׁל אַהֲבוֹת נִלְחָשׁוֹת.

לְעִתִּים אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי

מִתְבּוֹנֵן בְּזֵר פְּרָחִים שֶׁהֻשְׁלַךְ,

עֲרִירִי וְנִבְגָּד

אֶל פַּח אַשְׁפָּה שֶׁדָּפְנוֹתָיו אֵין בָּהֶן לְהָכִיל-

וּמְהַרְהֵר בַּדְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי אֶתְמוֹל:

תָּמֵהַּ אִם הוּבְנוּ כַּהֲלָכָה.

אַחַר- מַמְשִׁיךְ אֶל חֲנוּת הַפְּרָחִים הַקְּרוֹבָה.

להחיות את העבר