בילדותי הייתי נוכרי לעצמי

מתבודד בחלומותיי

לא ידעתי להחזיר מכות

גם עם עצמי לא חייתי בשלום

נפשי הייתה חכמה מגופי

אמרה דיי

לא הותירה אפשרות לשדיי

לצאת בלילה לצבוע היקום

באדום זולג

התרתי לשדיי לברוח ממני

הנני כאן ועכשיו

כותב משורר שלם לעצמי

נמצא במרכז היקום בהודו ובהדרו

שותה לחיי מגבעול זהב

מקושט בפרחיי פעמונים

עדיין מנסים השדים

לתפוס ידי המשוחררת

מושיט את ידי לך

כי בשתיים כבר זה

אחרת