אין בי כל צער או כאב לכל שמסע הימים

דוחק בי להמשיך ולחפש את עין הסערה:

יש להניח שקיימות בי חרטות מסויימות,

אך גם אותן אני מדחיק.

השעה מאוחרת, עתות חיי נזילות הן עד מאד,

האפור שזרק בשערי , העיניים הטרוטות:

תיק המסעות היגע. לעיתים אני חש את הצורך

להמשיך לנדוד אל הימים ההם שנטשתי

אולי בטרם עת, תמה אם היית מחכה לי -

או לא. עכשיו אני יודע.מוטב -

אם לא הייתי יודע.

.