הימים החמים ההם18/05/2016 23:57 | אודי גלבמןהַיָּמִים הַחַמִּים הָהֵם בָּהֶם אֲנִי נוֹטֵל רַעְיוֹנִית מַשֶּׁהוּ מֵעָצְמַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,חוֹבֵק בָּהֶן אֶת גֵּוֵךְ הַדַּק, הַנָּתוּן בָּאָרִיג הָאָפֹר וְהַצַּמְרִי, מִתְבּוֹנֵן בִּשְׂעָרֵךְ שֶׁשֵּׂיבַת חֲלוֹמוֹת הָרִים מֻשְׁלָגִים זָרְקָה בּוֹ, אָפָּטִית מַשֶּׁהוּ, חוֹשֵׁב עַל עוֹרֵךְ הַלָּבָן הַנִּגְלֶה לְעֵינַי חִדּוּדִין חִדּוּדִין- קִמְטֵי הָבְּטֶּרֶם כְּמוֹ נוֹגְעִים בְּתֻמַּת הַלַּיִל הַנֶּאֱסָף אֶל מוֹעֲדָיו, וּמְעֻרְפַּל חוּשִׁים אָסִיר אֶת מִשְׁקָפַיִךְ. אַתְּ לֹא תִּרְאִי.אֲנִי גַּם.לָחוּשׁ.לֶאֱהֹב-זֶה כָּל שֶׁהָרוּחַ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת עִם יָדַיִךְ הַנּוֹגְעוֹת. בַּבֹּקֶר יֵרָאוּ הַדְּבָרִים קְצָת אַחֶרֶת. גַּם עֵינַיִךְ הַפְּשׁוּטוֹת בַּחֶמְלָה. |