פרמתי ניפצתי מחשבה
עטפתי את העצב שלן 
בתוך קירות ליבך
גשם כוכבים ניתז
הלילה היה סוער
ואז מתוך החשיכה
ראיתי את פניך
קורנות מאושר

הזנתי אדמתך הסדוקה
כדי שהמחר יהיה הוויתך
צבעתי במכחול שפתיך
בצבעי קשת וענן
צעדנו מקופלים בשתיקה
זרעתי בך אור ואדרת
ורק הירח בנו הביט
האיר דרכנו ליום הבא

כל הזכויות 

שמורות / ויקי שטמר