אַתְּ הָיִית זוֹ שֶׁנִּתְּבָה אוֹתִי אֶל הַשּׁוּם מָקוֹם

וְעַכְשָׁו אֲנִי גֶּנֶרָל שֶׁל רֵיקָנוּת , קוֹטֵף פְּרָחִים

בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, מְקַוֶּה שֶׁרֵיחָם יָנִיס אֶת הָאֲפֵלָה.

שָׁר אֶת תְּהִלָּתךָ,מְנַדֵּב קַמְצוּץ שֶׁל תַּאֲוַת בְּשָׂרִים

לְאַשֵּׁר נִשְׁכָּח מִזְּמַן.מְחַשֵּׁב אֶת קֵץ הַפְּרוֹבוֹקַצְיוֹת

שֶׁלך מִפַּעַם. כְּמוֹ תּוּתֵי הַבַּר : אוֹי, כַּמָּה מָרִים.

חַיַּי. אַהֲבוֹתַי. רַק שִׂנְאוֹתַי הִנָּן

אָפֶּרִיטִיף הָרָאוּי לְהִלָּקַח בְּחֶשְׁבּוֹן.וְעַכְשָׁו

תִּשְׁתִּי עִמִּי לַחַיִּים. לַמָּוֶת. לְמָה שֶׁמְּנַקֵּה הָרְחוֹבוֹת

יִגְרֹף מָחָר מִצַּמֶּרֶת הָעֵץ.

קוטף פרחים באמצע הלילה