מגע של אהבה

 

אהבתה הייתה כגדולתה,

לקחה עימה ולא נמוגה

זכתה באהבתה כשידעה

ניפתחה לרוח היושב בצפיה

לאושר אינסופי

 

מירקם של ניחוח מבושם

בתהילת היום....

איך לא ראיתי את מבוא היום

שעדין לא נדם נלקח

מעבר לסכר המוגף

 

חומת מגן שלבד לא ממית שאולה

רק אור ונס מביאו לאושר נשגב

רוח אלוהים מרגיע את הלילה

ריח היסמין מבשם רחובות העיר

 

איש לא שקטו למסע הרגבים

יחפים ילדי האלוקים

לתוך מירוץ  החיים נופלים

בעודם משחקים בניצני הכוכבים

המאירים כל פיסה של תרדמת

לעולם נישגב של אור בוהק כיהלומים

 

 

והיא חשבה שרגליה יוליכוהה  לפאתי הנהר,

שעוד רוח  בו מרומם את שביל החלב

 

עיניה רואות עולם בוהק

רטט אנוש חובק  ונודד עימה

למרומי השחקים שרצו בחברתה

מרתקת היא לא נמוגה

בכישלון הדמיוני

נעלמת לתוך בועת צבעים

לא במנוסתה בחרה ללוות את דממת הרקיע

 

התלוותה אליה בירכת שמיים

לשאת את מירדף הליל

בשמחתה פיזרה ניצוצות של כוכבים

שהאירו כל פינה חשוכה

ברוח הקודש התברך

 

בחזרה ממסעה  שוב לא תחזור

ביודעה כי נשמתה וגופה כאחד

ניצוץ של צחוק יפיג עצב כסילים

זיקוקי השמחה לא ימש

למראה בתולי רך ועדין

שרק מגע של אהבה יורשה

 

 

כתיבה יוצרת -סלביה נווה