אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל חוֹף שרתון בְּשֵׁשׁ וָחֵצִי בְּעֶרֶב

נוֹטֵל סֵפֶר , בִּירָה,, מְצַוֵּת אֶת הַחוֹל וְרוֹכְבֵי הָאוֹפַנַּיִם:

מֵנִיחַ אֶת הַחַיִּים בַּסַּלְסִלָּה שֶׁל אָדֹם וְלָבָן.

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת אֲנִי מְהַרְהֵר בַּדְּבָרִים

שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לִקְרוֹת, אַךְ הֵם-

אֵינָם מְהַרְהֲרִים בִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה ,

וּמְחַיֵּךְ בַּתּוּגָה לַמַּחְשָׁבָה

שֶׁלִּפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הָיִיתִי חוֹשֵׁב לָקַחַת הַבַּיְתָה

אֶת הַמֶּלְצָרִית הַמְּתוּקָה שֶׁמַּגִּישָׁה לִי אֶת הַחֶשְׁבּוֹן-

לָאו דַּוְקָא עִנְיָן שֶׁל שׁוֹבִינִיזְם, וְגַם אִם כֵּן-

עָדִיף עַל רוֹמַנְטִיּוֹת שֶׁל סֶרֶט קֻפָּה עַל צְלוֹחִית

וְאַשְׁרַאי קָצוּב לִשְׁאֵרִית יָמִים מִתְרַחֲקִים.

בשעה שש וחצי