בְּמָטוּתָא, אִשָּׁה יָפָה,

אַל תִּגְעִי בַּפְּרָחִים שֶׁהֵבֵאתִי לְךָ בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי.

הַלֹּא גַּם חִיּוּכֵךְ מִתְעַגֵּל מַשֶּׁהוּ -

כְּכָל שֶׁשְּׁקִיעַת הַיּוֹם מִתְקָרֶבֶת.

וַאֲנִי אִתָּךְ.

וּפְרָחִים אֲחֵרִים מַמְתִּינִים בַּחֲנוּת שֶׁבִּקְצֵה הָרְחוֹב,

עֲצוּבִים בְּטֶרֶם עֵת.

מִשּׁוּם מָה.

כְּמוֹ הָיוּ כַּשְּׁאֵלוֹת הַבִּלְתִּי פְּתוּרוֹת,

כָּעֲנָנִים הַנִּמְנָעִים מִלָּבוֹא.

כְּמוֹ שְׁקִיעָה מִתְעַכֶּבֶת.

כְּמוֹ הִסַּסְתִּי קַלּוּת -

בְּטֶרֶם אשליךָ לַפַּח

אֶת הַפְּרָחִים הַקְּמֵלִים

בָּעֲצִיץ עַל שֻׁלְחַן הַסָּלוֹן.

פרחים