אָדָם גּוֹלֶה מֵעַצְמוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, בְּתוֹךְ חַיָּיו,
בִּמְלֶאכֶת יוֹמוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ לְזָרָה.
בְּתוֹךְ אַהֲבָתוֹ שֶׁהָפְכָה שִׁגְרָה נִכְלֶמֶת,
בַּעֲרִיצוּת גּוּפוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּית מַחבּוֹש.

לִפְעָמִים בְּשִׂיחָה עִם חֲבֵרִים כְּשֶׁהַלֵּב רָחוֹק,
כְּמוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר מֵחוּץ לַזְּמָן,
שֶׁהַשְּׁקִיעוֹת בּוֹ עַזּוֹת יוֹתֵר וּמְתוּקוֹת
כְּמוֹ צֶמֶר גֶּפֶן וָרֹד שֶׁל יְרִידִים,
אָדָם הוֹלֵךְ מֵאֵצֶל עַצְמוֹ כְּדֵי לָשׁוּב,
אָדָם הוֹלֵךְ עַד הַקָּצֶה – נִדְהַם.

אָדָם גּוֹלֶה וְהַפְּלִיטוּת הִיא לוֹ מוֹלֶדֶת וְהֶרְגֵּל.
אוֹבֵד בְּתוֹךְ שִׂיחַ עִלֵּג שׁוּב יָשִׁיר אֶת חַיָּיו נִכְלָם,
בְּשָׂפָה יְּחִידָה שֶׁהוּא מַכִּיר, בְּמִלְמוּל גַּעֲגוּעַ מְיֻתָּם,
בּוֹ הַלֵּב מַמְשִׁיךְ לִמְנוֹת אָבְדַן אַחַר אָבְדַן כְּמוֹ קֻפָּה רוֹשֶׁמֶת.

 שחף ויאר, כל הזכויות ©