כָּל פַּעַם כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁסֶּרֶט חָדָשׁ שֶׁל אלמודובר

מַגִּיעַ עִם הַכְּשָׁפִים וְהַקְּסָמִים וְהַלְּבוּשׁ הַשָּׁחֹר

שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל מֻשְׁלָךְ אֶל יַרְכְּתֵי תֵּאַטְרוֹן הַתְּשׁוּקָה

מָשַׁל אֵין חֵפֶץ בּוֹ, וְהַשָּׂפָה הַסְּפָרַדִּית הַמֻּפְלָאָה

נוֹטֶלֶת אוֹתִי בְּאַחַת אֶל ימותי הָאֲבוּדִים עִם אַנָּה,

מֵעֵין חֲלוֹם שֶׁאֶת שַׂעֲרוֹתָיו - טוֹב, שַׂעֲרוֹתֶיהָ בְּעֶצֶם -

הָיִיתִי מְלַטֵּף בְּחוֹפֵי יָם אֲפֵלִים מִנְּשֹׂא , וְאַגַּב

כָּךְ הָיָה כְּאֵב הָאַהֲבָה הַבִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַפִּעְנוּחַ שֶׁלָּנוּ

מֻשָּׂא לְהֶמְיַת נַפְשָׁן שֶׁל צִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת מִכָּאן

לְשָׁם וְאֶל הָאֵי אָן הַבִּלְתִּי יָדוּעַ.

וְעַכְשָׁו אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ. וְזֶהוּ. עוֹד סוֹף בִּלְתִּי מְפֻעְנָח

לְלֹא הַתְחָלָה. לְלֹא סִימָנֵי דֶּרֶךְ.רַק אַהֲבָה מְעַשֶּׁנֶת

אֵיךְ שֶׁהוּא מוֹתִירָה מוֹץ וְגֶחָלִים בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים.