אִמָּא שֶׁלִּי מֵתָה הַיּוֹם לִפְנַי עֶשֶׂר שָׁנִים וַאֲנִי לֹא מַמָּשׁ בָּטוּחַ

שֶׁזֶּה הָעוֹלָם שֶׁהִיא בִּקְּשָׁה לְהַשְׁאִיר לִי. 

הִיא הֵבִיאָה אוֹתִי כְּדֵי שֶׁאֶתְבּוֹנֵן כָּל יוֹם בְּשֶׁמֶשׁ הָעוֹלֶה 

וְאֶרְחַץ אֶת נִשְׁמָתִי גַּם בְּזַרְזִיפֵי הַגֶּשֶׁם שֶׁל הָאָרֶץ הַיָּפָה ,

 וְאֵהָנֶה מִפֵּרוֹתֶיהָ הַטּוֹבִים וְהַבְּשֵׁלִים , 

וְאָשִׁיר שִׁירִים פְּשׁוּטִים עִם קְצָת דְּמָעוֹת חוֹנְקוֹת

 עַל הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים שֶׁמֵּהֶם אֶצְטָרֵךְ לְהִפָּרֵד

פֹּה וָשָׁם בְּמַהֲלַךְ חַיַּי . 

אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁחָלְמָה עַל יֶלֶד שֶׁיֹּאהַב

יְלָדוֹת יָפוֹת ,וְאוּלַי אִם יִצְלַח בְּיָדוֹ כִּשְׁרוֹנוֹ -

 גַּם יִכְתֹּב לְהֵן שִׁירֵי אַהֲבָה , 

 וּלְאַחַר שֶׁכָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ אָבְדָה בַּשּׁוֹאָה הִיא 

חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ שֶׁיּוֹתֵר גָּרוּעַ כְּבָר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת -

 אֲבָל הַיֶּלֶד פֶּסִימִיסְט אוֹדוֹת הָעוֹלָם שֶׁהוּא עַצְמוֹ מוֹתִיר לִילָדָיו

לִחְיוֹת בּוֹ. 

הַיְּלָדִים שֶׁבָּנוּ מַמְשִׁיכִים לִהְיוֹת סִפּוּרֵי הֶמְשֵׁךְ 

קְצָת עֲצוּבִים.  אוּלַי מָתַי שֶׁהוּא תַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ.