ניסיתי לשאול או אולי להבין

להתחיל שוב לחלום חיפשתי אוויר

שועטת החוצה אל שביל העפר

יושבת חושבת איך סובב העולם

אמא,

השמים בהירים ובן רגע כהים

השמש נחלשת לחום מזערי

יללת הזאב מבשרת עת לילה

אדמה יבשה שהגשם פסח בה

הקולות עמומים התמונה מעורפלת

דממה מבישה יורדת עת ערב

זעקת איברים מחלישה את גופי

הלב מדמם הוא מלא רסיסים

אמא,

אמרת לי

הבטחת לי,

שהכל אפשרי

לחשת לי ילדה עוד יקרו פה ניסים

ליטפת בדרכך נשקת למצחי

על כתפך החמה מניחה את ראשי

מאבדת תחושה מרגישה מרוקנת

הדמיית השליטה שהייתה נעלמת

השחר עולה אך שניה לפניו

החושך קודר הוא בשיא תפאורתיו

ציוץ הציפור וריח הטל

מבשרים את הבוקר 

את הקרב שנרקם

את אותה הישרדות המילים  החוזרות

את אותן שאלות ללא פתרונות.

אם לרצות בחיים ולחדול מכאב

אם למסור את הכל או להכביד על הלב

אם לדעת לראות כדי להכיר

או להסיר המבט מזעם רגעי

אם לשמוע קולות כדי להקשיב

או לברוח מצליל שנוגע בפנים

אם לחוש את החום הפותח ידיו

או לחיות בתוך ערפל מעופש

אם למתוח תגבול מבלי לפחד

אם לאסוף עוד כוחות

במקום לפזר...