זֶה טָעַם הַקָּפֶה כְּאַקְסְיוֹמָה. הָיִיתִי

כֹּה גָּרוּעַ בְּשִׁעוּרֵי מָתֶמָטִיקָה , וּלְאַחַר שָׁנִים

אֲנִי דּוֹרֵשׁ מֵעַצְמֵי הִתְיַחֲסוּת לַאֲשֶׁר הָיִיתִי -

לְמָה שֶׁאֲנִי הַיּוֹם,

בְּהַכּוֹת צוֹק הָעִתִּים עַל פְּנֵי.

מֵמִיר אֶת מַבְּטֵי הַזַּעַם מֵאָז בַּחַלּוֹן :

בֶּעָלִים הַנִּסְחָפִים בְּרוּחוֹת הַגֶּשֶׁם -

מְבַקֵּשׁ עַצְמִי לִנְדֹּד בְּחַבְלֵי אֶרֶץ רְחוֹקִים

אֶל חֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְתִּי , אֶל חוֹפִים זְהֻבֵּי חוֹלוֹת ,

אֶל הַמִּלִּים הַפְּשׁוּטוֹת .

מִתְבּוֹנֵן בְּעֵינַיִךְ הַיָּפוֹת ,

הוֹפֵךְ אַקְסְיוֹמָה שֶׁל תָּכְנָה וְחֹמֶר

לָאָרוֹמָה מִתַּאֲוָה שֶׁל נְגִיעָה מְעֻדֶּנֶת.

חוֹשֵׁב שֶׁמין הָרָאוּי הוּא שֶׁאֲשַׁלֵּם אֶת הַחֶשְׁבּוֹן -

וְנִפְסַע אֶל בֵּיתֵךְ, יַקִּירָתִי. הַגֶּשֶׁם פָּסַק.

זה טעם הקפה