טעם מר

והנה שוב , טעמה המוכר של המרירות שב אליי.

כאילו סירבה לעזוב, רק חיכתה להופיע.

ממש ברגע הנכון, היא עולה במעלי הגרון ומשתלטת בלי להודיע.

והמרירות הזאת, צורבת ומבחילה. ערבוב של טעמים רעים, שמזכירים ימים קשים.

ומתי היא תלך אני שואלת, מתי תלך ולא תשוב?

כי מאסתי, מאסתי בה ובמלווה לה,

 כל שאני מבקשת הוא שאיתה לבד לא אתמודד, לא עוד..