שחורה אני... - לבמת הדיון שהעלתה גלי

02/08/2016 15:55 | נורית ליברמן

שחורה אני...

ידיה העדינות צבות ממים קרים

בהם, יום אחר יום שטפה

רצפות הבנין הגדול.

עורה השחור דהה

בחוץ השלג לבן.

הזכרונות הציפו אותה

זכרה -

כמה מתקה לה מליחותו

של הים,

כשראתה אותו לראשונה.

אהובה הבטיח לקחת אותה

אל עתיד חדש,

שיהיה טוב גם לו וגם לה.

זכרה -

סירה מטלטלת במים

גלים מתנפצים

מה מרים היו המים

שלקחו את אהובה.

זכרה -

ישבו מתחת לעץ הבאובאב

מרחבי הסוואנה הפתוחים

סגרו עליהם.

היא הביטה בו

הוא הביט בה

שתיקתם דיברה

בשני קולות.

עכשיו -

בעיניים עצומות לרווחה

היא רואה דמותו

שאיננה.

כבר אין לה עתיד

בארץ בה

פול צלאן כתב,

כי שותים

בבוקר בצהריים ובערב

חלב שחור...

כמו עורה.