אז עוד הייתי צעיר,

לפני גיל המצוות,

והחלטתי לטייל,

בין כל אותן חורבות.

 

כשהחלטתי לנסוע,

רחוק לארץ לא נודע,

כשמרדתי בכולם,

ופניתי אל נידודיי.

 

אז ארזתי חפציי,

ווהוצאתי הכל מהמגירה,

ופניתי לכפר עם ההר,

והלכתי ברך הישרה.

 

 

ולפני שיצאתי לדרכי,

ייעץ לי חכם אחד,

שישב לו על כיסא,

ועל רגליו לא נעמד,

הוא זימן אותי,

ואמר לי כמה משפטים:
תקשיב ותפנים, בחור,

תקשיב ורק תפנים.

 

אל תספור את הקברים,

בדרך אל ההר,

אל תסתכל על העוברים,

בין כל דרכי הכפר.

 

אל תצחק על האחר,

גם אם הוא שונה ממך,

אל תדפוק על השולחן,

גם אם אין אדם עמך.

 

אל תשים רגל

לאדם עיוור,

אל תציק לאנשים,

ותהיה תמיד חבר.

 

ואל נא תזלזל גם,

בחלש שבאדם,

 

כי פילוסופיית חיי,

עברה כבר דרך ארוכה,

ומתאימה לכל בחור,

שיש לו נפש חזקה.

 

מצא לך גם אישה,

ותשכנו למרגלות ההר,

והדרתם פני זקן,

וקיבלתם פני כל זר.

 

ותחיו את חייכם,

בשלווה וביטחון,

ותקימו שם בית,

וילדים יהיו לכם המון.

 

אתה תצליח שם רחוק,

אני ידעתי זאת מזמן,

אך אל תשכח גם לבקר,

תקפוץ אליי כל כמה זמן.

 

וכשנפשך תהיה צמאה,

מגעגועי מולדת חרשים,

חזור למשפחתך, אלינו,

חזור נא בטיול לשורשים.