לפעמים אני עדיין רושף חיצים

מעט גיצים ונכבים

ופרסות סוסי עוד זוכרות

את עווית הקירטוע

בקרקע האכזבה

הקיטור העולה מנחירינו שפעם הלבין

באוויר הצלול

כמעט ולא נראה בעכירות הערפל

וגם סנשו פנשה מעולם לא היה

איתי, במציאות.

החלידה חניתי וחוד ראשה די שמוט

קובעי כבד עלי

מן הגבעה אני מביט אליהן

ושמש אחרונה מבריקה את שרידי שריוני

ואת האזוב הניבט מסדקיו

והן כמו תמיד, סובבות להן בשקט

בשקט נמשך ולא עוצר, כמוני

כמו טחנות רוח.