הינומת שערייך

לעולם , צרורה בצרור החיים

דמותך העירומה משילה בגדיה

אריג לבן דק מן הדק

כשלכת אלוהית ובשורה

טובלת באמבט המהביל כנסיכה

חובקת הקצף  בניחוח הורד

ידיי חופפות שערך הנפלא

גולשות,  אל חלקת העור הרך

נפלאות אישה  בערב קיץ

נימי הלב עומדים להתפקע

כמו לא יכולים לשאת את כול הטוב

עדי עלותך מרחצה-

מקנא המראה הגדולה

והינה , אני לך כסות

מייבש ומלטף את גופך

כמו מסיר הינומה מעל שערייך

גופותינו, שרים אהבה

לעולם לא אדע מדוע חזרת עתה

חלפו ימים , ירחים ושנים

וצלקות בי לא מעט

החזרת לנחמה?

דעי,  עדיין בי ריח הדבש העולה מעורך.