אתה23/09/2006 18:20 | מרגלית בר-צבימחכה לך ביום של סתיו תולה תקוות כיהלומים. אל חלוני נושרות מילותיך מרוות את נפשי בניצוצות זוהרים. זה הצליל שאינני שומעת הנוגן על גופי בקלילות ענוגה. זה המגע שאינני נוגעת המלהיב את נפשי ההולכת עימך. זה הסתיו ועלי השלכת אתה שקורא לי ללכת. לצחוק אל הקסם ושפעת המילים ההופכת ליבי למקסם של צלילים. |