מגיע השלב שאת מפסיקה להתגעגע. 

אז נכון שתמיד יהיה לו את החדר המיוחד שלו בלב שלך אבל מגיע השלב שאת נועלת את החדר הזה ושמה את המפתח בצד .

את לא זורקת את המפתח, כי את יודעת שבחדר הזה נמצאים כל הזכרונות ואת יודעת שלפעמים.. רק לפעמים.. את רוצה להיזכר כי בתוך כל הרע היה לכם גם ממש טוב. 

אז את משאירה את המפתח, רחוק ממך, אבל קיים..

ואת כבר לא מתגעגעת, הוא נח בחדר שלו בלב שלך כועס על עצמו שלמרות שהיה ממש טוב היה גם המון רע.

אז נכון שיש לו רק חדר קטן בלב שלך, ופעם כשעוד היית תמימה חשבת שמגיע לו את כל הלב, אבל היום יש לו את החדר שלו בלב שלך .. ולפעמים גם חדר אחד לפעמים זה יותר מידי.. חדר אחד יכול להכיל יותר מידי זכרונות.. ולפעמים כשאת רוצה להיזכר..

חדר אחד זה יותר מידי.