אמרו עליו שהיה קוטף פרחי רוע בגינות תמימות,

כמו היה אנחת ענן מיצירתו

של בודלר

נאחזת ,פרחחית ואטומת לב וחומסת רכוש

בחצרותיהם של האנשים

הטובים באמת.

ועתה אני מתבונן בו

בפינת ז'בוטינסקי אבן גבירול,

ידיו השחומות,כמו אז

קשות,מיובלות שנים

 מחוספסות

ואצבעותיו מלטפות

בעדנה , ברוך-

ציפורני ורדים קטומות.

כמו נעצר הזמן.

ושנים נפתחו מחדש.

ותמיהות מחרישות.

שותקות.