המשווע בדידותו וראשי יעטף

על עפעפיו הסגורים

בשמיכת פוך כשבחוץ קריר

ושלכת מרובת עלים

מעיפה עצמה לדעת

ופועם השעון פעימותיו

עד אין קץ מבלי

להישחק.

והזמן הו הזמן,

הוא לואט בסך

וטועם ענבי הקיץ האחרון

והלב תר בבואות נפשו

ועורג לדברים עלומים.