כמיהה

נהר קפוא, מראהו

מתכתי.

ציפורים עפות דרומה,

אל  חוף מבטחים.

קריאת הברווזים,

חגים מעל שדות

לתור מזון בערפל.

משק כנפים, מעל

נהר קר.

משברי רוח.

ממעוף הציפור,

בהתפורר הזוהר,

רגע מיוחד במינו.

כל אחד זקוק לחברות

אמת,

להתעלות מעל עצמו.

בתחושת היאוש, שאינה

ניתקת בשעה הקשה,

מכמירת לב.

חורף אפור וקפוא

משילים העצים

עלים אדומים

במי נהר קפאוים.

מעל הצוק כיסי שלג

ורוח צפונית מטלטלת ענפים.

ציפור, בלי נצנוץ כוכב

על הדרך נבלעת בחשכה,

כפור ומי קרח.

"כל הזכויות שמורות"

מי שהיה בטיבליס, שוצריה,

שם חורף גם באביב