להיות שם תמיד עם יד מכוונת

לעמוד מן הצד, ובדרך מעודנת

להיזהר שלא להיות (כמו שהם אומרים...) את המוח טוחנת

לנסות להיות אימא מאוזנת

אף פעם לא להסיר את המבט

אבל בלי שירגישו, כמו לוליין או אקרובט

ולא לשכוח לתת לשתיל הזה שרק נבט

לפרוח כשקד בחודש שבט

לדעת מתי להתערב, ובעיקר מתי לא לומר דבר

לזכור שהוא כבר לא התינוק הקטנטן שהיה בעבר

לראות אותו נופל וקם, ואף פעם לא נשבר

כי נטעת בו אמונה, וכוח, ואון מוגבר

כי היית שם תמיד עם יד מלטפת

ובשמונים טון של אהבה היית אותו עוטפת

ושמרת עליו כעל יהלום בכספת

ולא שכחת להיות שם תמיד, ועל צעדיו מַשׁקֶפֶת

וידעת לא לעבור את הגבול הדק

שבין להיות מכוונת, לבין לתת לו חלילה לחוש מחנק

ובמערכת המופלאה הזו לא נתת לשום דבר להיות נסדק

כי ידעת את המידה, ממש במדויק.