השמיים בכו גשם,

על עוד עולל קטן שגדל מהר מדיי,

על עולל קטן שיצא למלחמה.

 

"יש לך כישרון,

יש לך כישרון לכתיבת שירה,

ואתה הולך לזרוק אותו"
הטיח בי אבי רגע לפני הגשם.

 

-"אתה יודע אבא,כמו שאומרים פה, נחיה ונראה".

 

"אני באמת מקווה שנחייה,

 מאוד מקווה שתחייה",

אמר בקול צרוד אבי,ואז שתק.

 

במאית שניה הכל נעצר,

רק חוש הריח המשיך לפעול,

ואז הרחתי-

"השמים בוכים לי".

 

השמים בכו גשם,

המלאכים שתקו והאזינו,

האזינו לשתי נפשות קשורות,

שיחת אב ובנו...