נפשי מרווה מילים
מקומטות
שהושארו מאחור במחי
זמן
והן שבות אליי
מתוך עשן
האוב,
דומעות אך

מאוּששות
ומשיבות אותי אל
אור העששית
המעשנת
חיי.

עכשיו
נפשי בוערת
בפערים שבין
התקופות.

בין התקופות