ימי פומפיי האחרונים

זימה

רישעות

מחלחלים

מבעד לבה

מתפתלת

במורד ההר

שורפת בנתיבה

אנושות שסרחה

גם לצביעות

קתולית

יש גבול

הרוע מושל בכיפה

הטוב

היה כלא היה

אלוהים אינו מוחל

לרשעים

הלבה ממרקת

חטאים

מוחקת כל

הניקרה בדרכה

אדם הפך עורו

יצר בן כלאיים

חסר רגש ונשמה

הסיט מבטו לאחור

ראו עיניו

כיתוב

כאן סדום

ועמורה