כל הפעמים שבהיתי בירח

מטרות רחוקות

על הפצעים זורה שוב מלח

המחשבות אחרות

כשאת רחוקה

מאות קילומטרים ממני

מתהפכת במיטה

אני כמעט קבור באדמה

ואת לא מבינה

פזמון:

הלילה קר מידי כדי לשכוח

והגשם מטפטף, שורף לי את המוח

הידיים מחזיקות מתכת, אבל לא אותך

בין ידיו, אני עבורך עוד זיכרון שנשכח

אמרת שזה המרחק,

שקשה לך בלעדיי,

שבלילה את לא נרדמת,

וכשכן את חולמת עליי

הסיוט רודף אותך כל ערב

כמו רוח רעה 

אמרת לי שאת מוותרת

ואת לא יכולה יותר, לא יכולה יותר

פזמון:

הלילה קר מידי כדי לשכוח

והגשם מטפטף, שורף לי את המוח

הידיים מחזיקות מתכת,

אבל לא אותך

בין ידיו, אני עבורך עוד זיכרון שנשכח

עכשיו אחרי שהזמן עבר

כשיש לך אחר, אני נשבר

את מסתירה את העיניים שאהבתי כל כך

ואומרת מילים שבכלל לא שלך

מי הפכת להיות בלעדיי?

את סוגרת את הדלת

ומכבה את האור בעיניי,

הנה אני מכונה -

ומה יהיה עליי, מה יהיה עליי? 

הלילה קר מידי כדי לשכוח

והגשם מטפטף, שורף לי את המוח

הידיים מחזיקות מתכת

אבל אין לי אותך

בין ידיו, אני עבורך עוד זיכרון שנשכח.