שבילי עולם

בגבור געגועיי שמתי פעמיי לטיול

אולי ירכך געגועים מוטבעים בנפשי.

ארובות עיניי מעשנות את אויר חיי

אותו שואפת אל ריאותיי.

אהבותיי ישנות שנת בוקר ואני

נודדת בכתיבתי אליהן מכסה ונושקת.

ימי סתיו קרירים מרפדים את מנוחתי

מצלילים שנתי.

צועדת אל אמירי תקוותי שם מונחות

אמונותיי חבוקות ומנומנמות עוטרות הן

את צעדיי.

ואני פוסעת בשבילי עולם, חובקים אותי

ברגעים יפים, אוהבים אותי במשעולים