עיניה היו מאלמות

אלומה של אור

והכחול שבהן, כה חזק

והחיוך המנצח שבהן, כה דק

ורחוק

אני מעלה שוב ושוב

את תמונתה

בלחיצת זכרון

ומושח על ליבי

כאב מרוכז

ואז חסר לי אויר,אויר

ממש, כמו אז...

זה נכון מה שאומרים על אהבה

אני חושב

זו הראשונה, כמו בריאה

מבראשית

גם אם אבנה לי תיבה

ואניח חוצה, את זכרונות ימי

על גלי הזמן

לטבוע

הן ישובו...

והכחול שבהן ,כה חזק

והחיוך המנצח שבהן, כה דק

ורחוק...