שקשוק גלגלי רכבת.
מאת זיגי בר-אור
בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת....
ורעש שקשוק גלגלי הרכבת
בקצב אחיד ומרגיע
הדומים לדפיקות ליבי,
האם לנצח אשמע הקולות,
האם לנצח ארגיש הדפיקות,
או שמא לפתע זה יפסק ?
סתמתי אוזניי כדי להירדם,
אך עיניי לא נסגרו,
ממולי ישבה אישה נאה
והרגשתי שקצב ליבי
מהר משקשוק גלגלי הרכבת,
אז הורדתי ידיי מאוזניי,
נדהמתי שקצב רעש הגלגלים
הלך והאט, הלך והאט
יותר לאט ועוד יותר,
חרדה תקפה אותי בבת אחת
והנה הרעש לגמרי פסק.
האם זה הסוף, מיששתי בידי
את הדופק, האם פסק גם שלי ?
העפתי מבט על זו שממולי
וראיתי אותה, היא עדיין ממולי,
וכאשר מהחלון הוצאתי ראשי
לתדהמתי צחוק אדיר פרץ מפי
ראיתי שבסך הכל
הרכבת פשוט עצרה בתחנה
ודפיקות גלגליה כלא היו,
הבהלה שלי הייתה מיותרת,
הדופק שלי חזר, נרגעתי.