מסרקות הדם

ויהי,

ויהי אחר הרעש

יצאתי לשתול פרחי אמנון ותמר

אחזתי ברגבים הרטובים

והקור חדר לליבי

אנשי קריות חמושים בגבי

מתוך גני והיכלי ננעצו הסכינים

מחרשות זדון חרצו בגבי

ולא לתבואות ופריחה

והיו הדברים מסרקות ברזל לרע

כאלה שחרצו בבשר רבי עקיבא

צלקות דם חרוטים לעד

כמו מנצחים הלב הטוב

מנעדי נפשי בוכים

שלכת כאב עוטפת

כמו החורף, מחייך חיוך ממזרי

בשיני קור וערפל

גשם ביישני, כמו נכלם

ליטף פני בתום

חמדת השתילה-

והיו דמעות האל הטוב בעיניי

אני ממתין- זריחה.