חדווה

קול פעמונים מעירני משנתי

המתוקה . מתעוררת וקורי שינה בעיניי ,

מתחילה לארוג את יומי. לילות מסועפים

כענפים מצילים אותי מן השיממון

היומי שלי. פקעות מחשבות

מותרות בזו אחר זו לחוט מחשבה

בהיר ולא סבוך, מנת יומי הפכה

להרגל. אילנות שנתליתי בהם

להתעמלות בוקר הפכו ירוקים

ופורחים עד מאוד. והשמש האירה

מטובה פאתי שמיים. 

 חורף פורח

ולא קר מגיע בדצמבר מאיר

עוללים ומבוגרים לחדוות יצירה.