מתנקז היה עם עברו

כמו נחל בתול במורד הר דהוי

או אולי כמו רישום פחם עדין,

בבואתו כמנגד כמו אלראי עקום

נשקפו חלוקי אבנים

שנקטפו באבו של סתו מזהיב,

כלניות לא גדלו בשדות

דרדרים צבעם נחוש, פרפרים עפו בערפלי סתו מזדקן,

והיא עמדה מנגד ראשה

חצוב בנבכי לבבו-

לבושה שמלת משי חורפית לבנה,

לבנה כמו מלאך,

מלאך המוות אוסף פרפרים

להניח על קיברו באי שם סופתו

שפתו האילמת, והיא עמדה שם נבוכה קול

המיית מים מטוהרים חדרו לגופו העירום,

שטפו מחשבתו,ערוותה באשר היא.

וידים נצבו כמלכודת אהבתו לה

והיא צחקה לנדוש,כמו נחל בתול במורד הר דהוי

התערפלה והמשיכה נדוד והוא בראי עקום

המשיך לחפש בעברו שנקטף באבו של סתו מזהיב,

-פרפרים עוד עפים ברוח-