השדרה ריקה ספסל העץ

מיותם מאימהות וילדיהם

כאילו הזמן עמד מלכת

הסתיו נתן אותותיו

בשטיח עלי שלכת

אל השקט הזה נמשך

קול באין קול שירת ציפורים

את שם מתבוננת בי

עינייך לחות - אהבה

הסתכלי בי כך

לזכר ימים יפים יותר

שאי אפשר לשכוח - משכן האבדות

לא רציתי ללכת משם והלכתי

לשוב גם לא רוצה

אל עברי שאנני אוהב

אל עולם כזב

פורס שטיח לארץ אחרת

שם הכול

כל אשר אהבנו