במרפסות

במרפסות ניבט החורף

ביישני ושותק, מניד עפעף

בוהק באלפי זריחות חדשות

כמו קשת בענן.

מילים נשאה הרוח, לא יחזרו

לעולם לאותו מקום,ושתיקת עולם

נגזרת עליהם, לאהוב ללא תנאי

עולם ומלואו.

את מילותי שלי אשא בחדרי ליבי

הישנים  והמוכרים, אוהב ללא גבולות.

חורף עקשן שמילותיו רדומות בו

ממשיך לקרר את חוויותיי

משורר דברים על אמיתות חצויות לפעמים.