מות הסחלבים- והשכמתם

ויהי בימי מות הסחלבים

הייתי נוסע חולף עובר

בתפילותייך

ועת,

רסיסים של דצמבר קר

נחתו על ליבי

אחזתי בך

נשא אהבה

לא פעם היו רגליי

איילות שלוחות אלייך

אוסף צוף עינייך

שח לנפשך

מכריז על מהפיכה

עת,

נעלם המרחק ביני לבין , גופך

בהרי יהודה

ירד גשם פתאום

המים געשו לים חסר החמלה

הגיאיות שקקו חיים

כמו עת,

אהבנו בנסתרות גבי המים

העצים מתים בשקט, לבד

כמו הסחלבים

בודדים ואילמים

זקופים ומתריסים

גם עת,

כורת

עתה, כמו הונח אקדח מעשן

במחזה חיינו

נורה מטח אהבה

נטענו  קליעים לטוב

עת,

הסחלבים ניעורו מחייכים.