כשהוא בא בקהל

דעתו מתבלבלת

כאותו ילד מגודל הרואה

אותות סימנים בעולם הנאור

תמיד יפה גם בדם בדמעות

בגופות ערופות

משהו חייתי מחייה אותו

הזמן לא עוצר אינו נח

נהר החיים ביופיו בולע כל פרח

פרי ריחות תשוקה

נפרדנו אז לשביל הבדידות

לרחוב המלוכלך