אצבעותיי צהובות מניקוטין

עוד בהיותי קטין

האלכוהול מעורר בי רגשות רדומים

מערפל בתוכי את החושים

מאפיר את הימים הכי יפים

מטשטש גם את רגעי הנעורים

 אך אני עוד ממשיך לשתות

כדי שהעליזות לא תחדל לגאות

אני זקוק לכוסית, לעוד לגימה

ובתוכי פנימה, מצולק מלא אימה

עכשיו בפנים הכל אצלי שחור

 גם בחוץ אין לי קרן אור

עכשיו מצבי לאחרים ברור

כולם מכנים אותי ארור

הגיעו הזמנים בהם אני נזקק לבקבוקים

להרגיע עצביי המעורערים

ורק נחשים ונשרים המקועקעים על בטני

ושמה של אהובתי המתנוסס על זרועי

יודעים שאינני ארור

אני פשוט גמור