מחמם את מחט החיים,
חופר ומחטט באירועים
שמסרבים להימחק,
והמחט דוקרת ומזיבה
את פרפורי
הנחמות.

השקיעה המשתקעת
על פני חולשתי,
מקישה על זיפי חרדת
נפשי
ומאיימת להסתער.
אני הודף אותה
עד קצה גבול כוחי,
ויכולותיי, כמו רגע שנדם,
נרפות, ונרדפות,
ומחפשות
רחמים.

עכשיו שפתיי,
כמו חרוזי תפילה,
ממוללות
פסוקים אחרונים של
השלמה.

פרפורי הנחמות