עשרים חמש עשר שנות דור

לא עצרה נשמתי - כבר

מרגיש את נשמת היקום בי

בכול מקום - פרח בחיוך תינוק

מחזיר חיוך לאישה בתקווה

לא שמרתי יין הילולים

מרתפי לבבי ריקים הם

הותרתי פרחים נפלאים ובני פרחים

אולי מילה אחת או שתיים

ממגילות חיי הגנוזות כותב

אושיב את כולם מולי

בבקשה בלי ייסורים ובכי

לא אינני נפרד כבר

אינני יודע להיפרד מסובב גבי

הולך בלי חיוך חיבוק

בלי להגיד תודה

בלי לדבר ליד הדלת עוד שעה

כל כך קשה להיפרד - כואב

נדמה ששני אנשים זרים עומדים

משני עבריי נהר

לא רואים אחד את השני

הפרחים שרמסו ברגליהם

אולי יפרחו שוב אחרי שנות דור