לצלול ולקום

28/09/2006 14:35 | טל טמפיה גלברד

איני מסוגל עוד להבחין בין אם זה יום,או בין אם זה לילה,איבדתי את חוש הזמן.
אני כבול בתוך מיטה אפורה וקשה,אני אפילו לא יודע היכן אני נמצא.
הלב שלי מתפורר,למראה ההרגשה העכורה והלא צלולה.
אני אבוד בתוך עצמי,אבוד בתוך מים הנמצאים בין צלילות לבין עכרות.
לא יודע באיזה דרך לבחור,לא יודע אם יש בכלל למה עוד לצפות.
אני מחפש אותך,בתוך המים,מגשש ומגשש בין הבועות,אך איני רואה דבר.
איני רואה דבר,כי כבר איבדתי אותך בעבר.
איני רואה דבר,מכיוון שאני חי ולא מת כמו שחשבתי.
אני חי וקיים,רק לא יודע היכן הוא העולם.
אני חי וחזק,נמצא פה על ידי מברק.
כתוב בתוך המברק..."גבר טבע במים,נמשכים החיפושים אחריו".הגבר הזה הוא אני,הוא חייב להיות.
אני בתוך מים לא?ואני גם חי..למה האנשים מטומטמים?
למה הם רושמים שאני מת?למה הם מסיקים כך מסקנות,בצורה כזאת משפילה?!
אם מסתכלים על זה,אני באמת מת,כי אין לי בשביל מה לחיות.
אהובתי מתה,חבריי וידידיי נעלמו,משפחתי נאכלת בתוך עצמה,
ואני נשאר פה בבדידות עמוקה.
חוסר האוויר מעיק עליי,אני חייב לעלות למעלה ולנשום אוויר.
אבל אין בשביל מה,כי במילא החיים הם סתם במת משחק,
שהכל בה מזויף.
אני רואה משהו מדשדש בין המיים מעליי,סירה קטנה ובה ידיים.
ידיים של אישה,רגע,זה לא יכול להיות!!נופר?!!
היידיים מושכות אותי,ופתאום אני מתעורר במיטה בבהלה,
רואה את נופר לצידי במיטה,מסתכלת עליי במבטה החמוד והתמים,ומחייכת את חיוכה הנפלא,
שתמיד שבה את ליבי בסערה.
כנראה שהכל לא כל כך נורא,יצאתי מהמים לא?
השהות במים,תיקון,החלום שבו שהיתי במים החכים אותי קצת.
אם רע לכם בחיים,תחכו קצת,אולי זה רק חלום שיחלוף לו,
ואם לא,אולי כבר מישהו ימשה אותך למעלה,אל הרעננות,
מתוך הבדידות והערפיליות.
הפחד שלי התפוגג,והרצון לחיות אינו התמוגג יותר,אלא להפך רק גדל.
אני חי את חיי,כמו שחייתי מקודם.רק שהפעם מצבי הרבה יותר טוב,והאיש שבתוכי,צלל וקם מחדש.