קול פעמונים הומה בי לחניו.
ענבלים של אור
משתקפים בי, מאירים בי
חדרים שלא שזפתם השמש.
נוסעת אל המחר, צבוע
בצבעי הקשת בענן.
טיפות יומי זולגות אל נהרות המחר
טלולות ושקופות הן מבשרות
את בוא האביב.