הערפל כמו חיבק את פנסי הרחוב

אור דלוח בקע צמרות לבנות של קור

מהלך בסימטאות הנפש האבודות

של העיר המנוכרת הגדולה

במעיל נאט״ו ארוך ותלתלי פרא שחורים

עיניים כואבות חסרי מנוח

בועט בקבוקי פלסטיק ריקים

ריק

והייתה ננסי בסוודר שחור הדוק

בדירונת עוני בוכת דלות בצ׳לסי

וקולו היורה ומלטף של ליאונרד

וחלב הנר החם שצרב גם הלב

לא פעם ישבנו בפיצריה של ג׳ינו הרחום

מתמכרים לקול הזהב של פרנקי

מביטים על ההבל העולה מהרחוב

ודומעים חסד חסר וכאב

ערבה בוכיה מרוטת עלים

נאחזה בכוחות אחרונים באדמה

בינות אשפה ואספלט

הזדקרה כמחאה-

כמשל חיי

חורף קר כמו אוקטובר דם בחולות

מנסה לשכוח, מביט בשעון התקוע זה שנים

מול המראה, 12:15 הזמן  שעמד מלכת

נועץ חרבות ממאנות שכחה

חורף בעיר זרה

הכאב מסומר ללב

כמו הוסרו נטיעות חיי

באבחות דם ומוות.