החיוך שלי אמיתי. אני חושבת. ואמת חייבת להיות 100% לא?

תתאפסי על עצמך. תפסיקי לשקר. תפסיקי לעטור מסכות. תפסיקי כבר! 
ולמה אני עושה את זה בכלל? לפצות על מה? על מה?

"אלוהים ודאי מקשיב תמיד ללב, כשהכאב כמו אבן שם"

אני שומעת את השורה הזאת ומתחברת אליה בעומקי נשמתי.

אבל איזה כאב בדיוק?

הרי כבר סיכמנו שטוב לי. וכשטוב אז טוב, לא?

אני לא מחפשת שום דבר.

אני נגד חיפושים.

נמאס לי ממשמעויות נסתרות ומפגרות שאנשים מבזבזים את כל החיים שלהם כדי למצוא אותן.

אז אני *נגד* חיפושים.

ואני גם לא צריכה לחפש. 

כי טוב לי בחיים, לא?

כי כשטוב , אז טוב, וזהו. אני מקום לרגשות אחרים שיערערו את כל הטוב הזה, לא?

כשטוב. אז טוב. סוף פסוק.

                                             לא?